סלקום ישראל בע"מ נ' טייב

החלטה

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46).

על אף האמור, על ההגנה הלכאורית המועלית בבקשת הרשות להגן להיות מפורטת דיה:

"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ראה בע"א 527/07 הנ"ל).

"מקובלת עלינו מקדמת דנא ההלכה כי נתבע המבקש רשות להגן חייב להכבד ולהכנס לפרטי העובדות" (ע"א 543/86 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות, פ"ד מב(3) 339).

המבקש לא פירט בבקשתו מהו הסכום בו הוא מודה ומהו הסכום שלטענתו בוצע לאחר גניבת המכשיר.

לטענת ב"כ המשיבה, הסכום שנתבע בגין זמן אוויר שלכאורה לאחר מועד גניבת המכשיר הוא 1,290 ₪.

לכל אלו יש להוסיף כי בתצהיר שצורף טוען המבקש כי המכשיר נגנב, אינו יודע מתי.

למרות שהוא טוען כי הודיע למשיבה הרי שלא קיים תעוד כלשהו על האמור.

נהפוך הוא, עפ"י מסמכים שהוצגו ע"י ב"כ המשיבה, מכשירי המבקש נגנבו בהזדמנויות שונות, הזדמנויות בהן דיווח המבקש על הגניבה ויש בכך כדי ללמד כי במועד זה לא דיווח המבקש על הגניבה.

המבקש מודה כי אכן נגנבו או נלקחו פעמים נוספות מכשירים מרשותו ואף מודה בארועים כפי שמופיעים ברישומי המשיבה.

יחד עם זאת, חוזר המבקש על טענתו לפיה הוא דיווח גם על גניבת המכשיר הנ"ל.

הלכה היא, כי בשלב זה של בקשת רשות להגן אין בוחנים את סיכויו של המבקש להוכיח את טענותיו וגם אם סיכויו קלושים וגם אם מדובר בטיעון בע"פ כנגד מסמך בכתב, מעניקים למבקש הזדמנות להוכיח טענותיו.

יחד עם זאת, מצאתי כי יש בשלב זה ליתן פסק דין חלקי וזאת על הסכום של חשבוניות ינואר עד מרץ 2008, חשבוניות בהן מודה המבקש.

לפיכך ניתן פסק דין על סכום של 3,613 ₪.

אשר לשאר הסכומים, ניתנת למבקש רשות להגן, בתנאי הבא.